אבל אין כבישים ודרכי הגישה לכל מקום משובשות וקשות יש המון כוכבים בשמיים אבל אין את כוכב הצפון ויש זריחות מדהימות ויש שקיעות מקסימות ויש עצי באובב ענקיים שכל אחד הוא אישיות בפני עצמה ויש למורים, הרבה סוגים. מצחיקים. ויש בתי מלון אבל לא תמיד ייש חשמל ומים יש המון אנשים מחייכים שחיים בעוני שקשה לתאר במילים ואין להם שום סיכוי בעולם לחיים טובים יותר יש רצון עז להיות אנושיים ונקיים ואסטטיים אבל אין תשתיות לכך ואנ הסתכלתי על חיי היום יום של המקומיים וראיתי אנשים שמנסים ומנסים ועובדים קשה כדי ליצור את היש מכל האין. והם רוקדים! כל כך רוקדים! בייחוד הילדים. תשמיע להם מוזיקה והם נכנסים לטרנס. הגוף מתגמש לתנועות שלא מביישות שום רקדן מקצועי ואנ לא מצליחה להתנתק. כל מקור מים משמש מקום שבו כל הכפר עושה כביסה ובהזדמנות זו גם מתרחצים . ואם כבר אז גם שותים. המדיח המקומי הוא חול בו משפשפים את הסיר עם הרגליים במי הנהר, עד שיבריק והכיריים היא מדורה עליה מהביל מרק מקומי. קליפת עץ משמשת כמזרון ים וג׳ריקן ריק משמש כמצוף גזע עץ שמרוקנים את תוכנו הופך להיות קנו ומשמש למעבר סחורות ובעלי חיים. חיים קשים חיים האנשים האלה. לו רק נתנה להם ההזדמנות ואני הסתכלתי מהצד וחשבתי על חיי, ועל ילדיי זאת שאיתי ואלה שנשארו בארץ ועל חייהם ואני אסירת תודה ושוב זכיתי.