בלילה לפני מוציאים מכל הכנסיות באתיופיה העתק של ארון הברית, מציגים אותו בפני קהל המאמינים וצועדים עמו לבריכה או מקור מים על מנת להטבילו באופן סמלי, סמל להטבלתו של ישו בנהר הירדן. הארון נישא על ראשו של אחד מנכבדי הדת ומקיפים אותו נושאי מטריות צבעוניות, שנועדו להגן על הארון, דגלים ענקיים רקומים בזהב, צלבי זהב ועוד. החוגגים לבושים בלבן .התהלוכות מלוות בשירים, ריקודים ותיפוף על תופים ענקיים. אנחנו, חיילים ממושמעים התיצבנו בתחילת התהלוכה אבל מהר מאוד הסקרנות מתגברת ואני מתמזגת עם המקומיים וצועדת יחד עם ההמון לעבר הבריכה. שמתגלה כבריכה לא גדולה בצורת צלב ואני תוהה איך כולם יכנסו לתוכה, שאלה שאת התשובה אקבל או בעצם אראה למחרת… הארונות חונים כל הלילה לצד בריכת המים או הנהר, כשהם נשמרים היטב. השומרים, המלווים והקהל שנשאר לצד הארונות מעבירים את הלילה בשירה ובתיפוף. בבוקר הכמרים מברכים את המים ונוגעים עמם בארון – טבילה סמלית. עד אותו הרגע הקהל כולו, הלבוש לבן, מחכה בשקט ובסבלנות. ברגע שמסתיימות התפילות וטבילתו של הארון הכל משתנה והאווירה הופכת משוחררת ופרועה. מים מותזים לכל עבר, ילדים קופצים לבריכה, שוחים ומשתוללים, מבוגרים זורקים להם בקבוקים ריקים כדי שימלאו אותם – כנשק במלחמת המים המלבבת, שלא מותירה אף אחד יבש…