פיסת ארץ שאלוהים יעד לעצמו. אבל כאשר חילק את הארצות לבני האדם, הגאורגים היו כל כך עסוקים באכילה ושתיה שלא נשארה להם אדמה. הם אמרו לאלוהים שהם הרימו כוסית לחייו והזמינו אותו להצטרף אליהם לחגיגה. אלוהים כל כך נהנה שלבסוף נתן להם את הארץ ששמר לעצמו .
מה זה בשבילי מסע לגאורגיה? זה לנסוע לשם בפעם השלישית למרות שיש אנשים שמרימים גבה. זה להגיע לשדה התעופה , לפגוש אנשים בפעם הראשונה ותוך שבוע להפוך אותם לחלק מחיי זה לאבד את המזוודות שלושה ימים ולאבד את הראש בגלל דברים יותר חשובים. זה להנות מהמעט שהוא כל כך הרבה. זה לעלות על גלגל ענק ולהסתכל על העיר ממבט ציפור ולקוות שלא יגמר. זה לקום בחמש בבוקר כדי לצלם זריחה ובמקום לעשות סלפי עם חברים אהובים. זה לקבל את המזוודות ממש ברגע שחייבים אותן ולהבין שאולי שום דבר לא מקרי? זה להיות עם הילדה הקטנה שלי ולגלות אותה שוב ושוב ולהתפעל ממנה ולהתאהב בה מחדש. זה לשתות צ'ה צ'ה ולרקוד ולחגוג יום הולדת לחבר אהוב. זה לשבת רגע בשקט ולדבר בעיניים. זה לעשות שופינג ולהיות לבושה במיטב האופנה הגאורגית כי זה מה יש. זה ללכת אחורה בזמן ,להשאב לשם ולא לרצות לחזור. זה להגיע לעיירות קטנות שאת שמן אני לא זוכרת, להסתובב בסמטאות הקטנות ולפגוש אנשים מאירי פנים שפותחים את הבית והלב ןלהרגיש בבית. זה לאכול חצ'פורי שרק מהריח נוזל הריר, למרות שנשבעתי לעצמי בבית שאני לא אוכלת חצ'פורי. זה לקום בחמש בבוקר כדי לראות חליבה ולהבין שהפרות יותר חכמות מאיתנו. למה בחמש אם אפשר בשמונה? זה להגיע לשווקים מלאי כל טוב ולגלות שאני מכירה חלק מהאנשים ולהיות מופתעת שגם הם זוכרים אותי מהפעם הקודמת. זה להריח את ריח התבלינים ולשמוע את ההמולה של החיים המקומיים. זה לנסוע שעות בדרכים לא דרכים ולהנות מהנוף הנפלא זה לרקוד באמצע הכביש.
זה לחלום..זה להרגיש.