ארץ שהיא מפגש תרבויות, דתות ואורחות חיים חדשים לי על רקע נופים עוצרי נשימה. מדינה ש- 8 מבין 10 ההרים הגבוהים בעולם מתנשאים בתחומה.
הרבה סיפורים שמעתי על נפאל,
במסגרת טיול קבוצתי לא חשבתי פעמיים ונסעתי.
הופתעתי, הוקסמתי והתאהבתי.
אני מטיילת הרבה בעולם, מגיעה למקומות מרוחקים. ובכל פעם לומדת משהו חדש שלא ראיתי, לא שמעתי ולא ידעתי.
פגשנו את קומארי- אלה חיה!, ילדות בנות 4 נבחרות להיות אלות לאחר שעברו מיונים מוקפדים. צריכות לעמוד ב-30 קריטרינים וברגע שאחת הילדות מתאימה היא מורמת מעם והופכת להיות אלה, אליה יש עליה לרגל לקבל ברכה.
אלה יכולה לשמש כאלה כל עוד שום טיפת דם לא יוצאת מגופה. כדי שלא תפצע אסור לה לדרוך על האדמה ולמעשה הילדה סגורה בביתה במשך שנים. היא מסיימת את תפקידה על קבלת המחזור הראשון.
אני עומדת ומסתכלת וחושבת על הילדות האבודה של הילדה הזו ורואה את העיניים שלה והן נראות לי עצובות אבל אני רק אורחת לרגע ומבינה שזה מעמד כל כך אצילי ומחייב. שמעתם על אנשי הצ׳פאנג? גם אני לא. אבל נסענו לבקר. עזבנו את האוטובוס שלנו ועברנו לכלי תחבורה מקומי ישן וקשוח (חייבת לציין שניקו אותו לכבודנו) במשך שעתיים העפלנו וטיפסנו בשביל צר מפותל ומפחיד. כל הדרך חשבתי מה יקרה אם יבוא מישהו מולנו. הרי אין מקום לשניים והתהום משאל עמוקה עמוקה. אבל הנהג המקומי יודע את העבודה.
בסוף הגענו לכפר מקסים (לא מדברת על הנוף) של אנשים שהיו פעם אנשי יערות ונוודים שלא ידעו קרוא וכתוב.
עכשיו יש בכפר בית ספר. מכירים את מיעוט התארו? גם אני לא. מסתבר שבאזור מוכה מלריה חיים אנשים חסינים למלריה והם יכלו לשרוד שם. הנשים קיבלו את פנינו בלבוש מסורתי צבעוני, אירחו אותנו במאכלים טריים וטעימים והנעימו את הערב בריקודים מסורתיים. השיטוט בטבע והכפרים למחרת הוא חויה בפני עצמה.
אחד משיאי הטיול היה כשהתעוררנו בשעות בוקר מאוד מוקדמות (לפני הזריחה) ונסענו לנשום את יופיו של האנפורנה (רכס הרים בנפאל) .
שרשרת ההרים המכוסה שלג התחילה להתגלות לעיננו מתוך ערפילי הבוקר ולהזדקף מעל העננים. עם כל דקה שחלפה וכל קרן שמש חדשה שהאירה את הפסגות, פלא עולם נגלה לעיניי ולא עצר את הדמעות גולת הכותרת היא פסטיבל הצ׳אט אליו הגענו בג׳אנקאפור, עיר שהזכירה לי את הודו.
למעשה, הגענו ללונה פארק, כל העיר מקושטת ומוארת והרחובות מלאי אנשים חוגגים ושמחים. 200 בריכות מפוזרות ברחבי העיר ובמשך 24 שעות נשות העיר מפזרות ומקשטות את הגדות שלהן בסלסלות מלאות כל טוב ומקושטות בפרחים כשבאמצע דולק נר ששומרים עליו שלא יכבה. זה מחזה מרהיב ביופיו. אי אפשר להישאר אדישים לאסתטיקה, היופי והריחות . עם עלות השחר נשים טובלות בבריכה ומחכות לזריחה כדי למסור מנחה לאל השמש ולבקש שנה פוריה. האווירה משדרת קדושה ונשמתי נעתקת לרגע ואני נשארת פעורת פה. לא דיברתי על טקס שריפת הגופות, על הכפרים הציוריים בהם ביקרנו, השווקים אותם חרשנו, הבתים אליהם נכנסנו והחוויות אותן חווינו וילוו אותי עוד הרבה שנים.