אני לא מדברת על מזג האויר הנפלא שקיבל את פנינו. אני לא מדברת על כמויות הקבבים שאכלנו, ולא משנה גם אם זה בתשע בבוקר (כי מי יכול לעמוד בריח שגורם למיצי הקיבה לעבוד שעות נוספות?).

אני לא מדברת על כמויות הפלינקה והאפינטה ששתינו. ולא הזכרתי את הממליגה הרומנית והפפאנש שמללקים בסוף את האצבעות ואת הצלחת.

אני מדברת על האנשים.

אנשים שקיבלו את קבוצת האנשים המוזרים עם המצלמות בחיוך. כל סבתא שפגשנו בחצר הזמינה אותנו לביתה, ושם התגלו עולמות שלמים.

אני מדברת על אנשים בכנסיה ובטקס ההטבלה שהפכנו מיד להיות חלק מהם.

אני מדברת על כל בעלי המקצועות שהדגימו לנו והסבירו על אומנותם.

איזה שבוע מופלא.