מגיעה למקומות מאוד מיוחדים ומופתעת כל פעם מחדש. נדהמת מצורות החיים השונות, מהמנהגים, מהאנשים וגם הפעם הופתעתי לאוס/קמבודיה קצת דומות למה שכבר ראיתי ועם זאת כך כך שונות. מלאות בניגודים לצד בתי מלון מפוארים ומסעדות פאר המאופינות בסידורי פרחים צפים, אפשר למצא אנשים שחיים על פסי רכבת והקרונות הנטושים והחלודים משמשים כמגרש משחקים לילדים. אפשר לפגוש אנשים שחיים על המים וילדים בני ארבע משיטים סירות. קרני השמש של סוף היום יוצרות השתקפויות המכפילות את היופי הנגלה לעינינו. אפשר גם לבקר קהילה מוסלמית שמנהלים חיים שלמים בתוך סירות. האור הראשון מקנה מראה סוריאליסטי למבוגרים העוסקים בתיקון רשתות הדייג והילדים המתרוצצים על החוף חשופי טוסיקים . יש אנשים שחיים בכפר ואת רב זמנם הם מבלים בעישון אופיום ומראה של אישה מניקה ומעשנת הוא מראה שכיח במקום הזה. יש אנשים שנהנים מקרבות תרנגולים הנערכים באופן מחתרתי , רחוק מעין המשטרה וריח הכסף מתפזר באויר החם. בפרברי הזירה נפתח בית חולים שדה לתיקון הנזקים. ויש גם נשים (בעצם נערות )שנחטפות על ידי גבר ורק לאחר שלושה ימים הוא מגיע לאמה של הנערה ומודיע על חתונה. לעומת זאת פעם בשנה לנערות האלה יש אפשרות ״להחטף מרצון״. הן מתקשטות ומתגנדרות והמשחק המקדים מסתכם במסירות כדור ויש ״סתם״ כפרים לאורך הדרך בהם הזמן עצר מלכת ואני מנסה לתפוס הצצה במנהרת הזמן. וכל הפסיפס האנושי שזור בשדות אורז אין סופיים, כבישים משובשים ושווקים צבעוניים והלב מבקש עוד.