כששמעתי לראשונה שיש נסיעת צילום לממלכת מוסטנג, השאלה הראשונה שעברה לי בראש זה ״איפה לעזאזל זה מוסטנג״? מוסטנג זה סוס לא?

אז החלטתי לבדוק במו רגליי וגיליתי שאי ספק שאלהים אוהב את המקום הזה.

אחרי שנחתנו בקטמנדו ובילינו כמה ימים באזור, עלינו על גיפ׳ים ושמנו פעמינו לצפון נפאל, לאזור האנפורנה, אזור הטרקים של הצעירים, גבוה גבוה במעלה ההרים הלא נגמרים.

את הנופים שהתגלו לעינינו קשה לתאר במילים וכנראה גם לא בצילומים, ואני לא חסידה גדולה של צילום נופים, אבל במקרה הזה לצלם לתעד כל הר וכל ענן. כי לראות ולחוות את המרחבים העצומים פשוט מרחיב את הלב.

וכך התחלנו את הנסיעה הארוכה של תשע שעות לאורך נהר ה-Kali Gandaki. רכסי האנפורנה והדאהולגירי הגבוהים (מעל 8,000 מטרים) מונעים מגשמי המונסון להגיע לאזור זה ובכך יוצרים סביבה מדברית וצחיחה, והשאלה השניה שעברה לי בראש ״מי זה החכם שהחליט שהוא רוצה לחיות בסוף העולם״?

כל כך הרבה דברים קרו לנו בדרך: עץ שנפל וחסם לנו את הדרך ל״מלון״ ונאלצנו לטפס חתיכת דרך בתוך יער כשעלוקות נדבקות לי לרגלים. מקומות שמים חמים הם מותרות ועושים bucket shower, האוכל לא משו ועוד כל מיני אבל…..

החויות שספגתי ונחרטו עמוק בזכרוני דוחקות הצידה את הכל.

כי כמה אנשים בחייהם חווים לראות ציידי דבש מסורת בת עתיקת יומין שקורת פעמיים בשנה, מאסר הדבורים בן ה-72 משתלשל עם סולם מעל מצוק של מעל 100 מטר לתוך כוורות הדבורים כדי לחתוך את חלות הדבש.

זה מתחיל בכך שאנשי הדבש מדליקים מדורה כדי להרחיק את הדבורים, רק הבעיה היא שהדבורים לא יודעין שאנחנו עומדים ומצלמים… מזל שקיבלנו ביגוד מתאים. ואני בכלל פוחדת מדבורים.

פסטיבל "מגרשי השדים" – פסטיבל צבעוני ומרתק, החשוב ביותר שמתקיים בממלכת מוסטנג ומספר את סיפורה של אגדה עתיקה על שד רשע ומרושע, שעצר את הגשמים והביא בצורת קשה מאוד על עמק מוסטנג. דורג'ה ג'ונו, בנו של השד, יצא להציל את הממלכה. הוא נלחם באביו וגם הורג אותו ובכך מציל את ממלכת מוסטנג מבצורת קשה.

הגענו מוקדם כדי לתפוס מקום טוב באמצע ולאחר כשלוש שעות המתנה הנה זה התחיל. דמויות במסכות הגיעו והלכו. זה היה מלווה בריקודים מוזרים וצלילים, אבל הדובדבן היה לראות את המקומיים הטיבטיים מתרגשים למראה הדמויות במסכה המתחלפות.

ואנ התרגשתי איתם וגם נשרפתי בשמש המדברית השקרנית.

ומי שמע על פוליאנדריה? זו תופעה שאישה נישאת לכמה גברים, ליתר דיוק גברים שהם אחים. פוליאנדריה מתקיימת בעיקר באזורים חקלאיים בהם עיבוד הקרקע הוא קשה, וכמות השטחים החקלאים מועטה היא מונעת פיצול של הקרקע לחלקות קטנות שאינן מספיקות לכלכלתה של משפחה ומאפשרת את חלוקת נטל העבודה החקלאית בין גברים רבים.

כך עברו להם הימים והגיע הזמן לחזור לעיר הגדולה קטמנדו. תשע שעות הנסיעה היו אמורות להתחלף ב-20 דקות טיסה. אפילו שמאן הוזמן מאוחר בלילה לברך אותנו.

אבל כנראה לאלוהים תוכניות משלו כי יום לפני החזרה התרסק מטוס קל באזור שהיינו ולמרות שקמנו ממש מוקדם וחיכינו לאישור המראה, בסוף נכנסנו לגיפים ועשינו את כל הדרך חזרה עם הזנב בין הרגליים.

כנראה השמאן היה עייף.

המסאג׳ בסוף היום היה פיצוי הולם.