הוא נחוג ביום הירח המלא של החודש השלישי.

החג מציין אירוע שהתרחש לפני כ-2,500 שנה, בו 1,250 נזירים הגיעו באופן ספונטני, ללא תיאום מראש, להקשיב לדרשתו של הבודהה.

בדרשה זו הוא הניח את עקרונות הבודהיזם: לעשות טוב, להימנע מרע ולטהר את הנפש.

בערב מתקיים טקס ה-Wian Tian. המאמינים מקיפים את המבנה המרכזי במקדש שלוש פעמים בכיוון השעון, כשהם אוחזים בנר דולק, שלושה מקלות קטורת ופרח לוטוס. המחזה של מאות נרות בחושך הוא מהפנט.

ביום זה כולנו-המאמינים החילוניים – לבשנו לבן.

הלבוש הלבן (המכונה בתאילנדית Chut Khao) הוא חלק בלתי נפרד מהטקס, ויש לו כמה משמעויות עמוקות:

סימן לטוהר (Purity): הלבן מייצג את הניקיון הרוחני. ביום הזה המאמינים משתדלים לטהר את המחשבות והמעשים שלהם, והצבע משקף את המצב הנפשי הזה.

ענווה וצניעות: בבודהיזם, בגדים צבעוניים או מפוארים נחשבים לביטוי של אגו וגאווה. הלבן הוא הצבע הפשוט ביותר, והוא מסמל ויתור על חומריות והתמקדות ברוח.

הבחנה בין נזירים למאמינים: הנזירים לובשים את הגלימות הכתומות או החומות שלהם. המאמינים ("החילונים") לובשים לבן כדי להראות שהם בסטטוס של "שומרי מצוות" (Lay People) שלוקחים על עצמם נדרים מחמירים יותר ביום הקדוש הזה.

אחדות: כשכולם לובשים לבן, אין הבדל בין עשיר לעני או בין מעמדות. בתוך המקדש כולם שווים.

אחד הטקסים היפים שראיתי בחיי.