סין הישנה והמסורתית מול הסין המודרנית.
אזורים של גשרי עץ ודרכי עפר בהם מדוושים סינים על אופניהם, מול גשרים שנערמים אחד מעל השני.
שגם וייז מאבד את דרכו בין המקומות.
כפרים בתוליים ולא נגועים בתיירות, בנויים מעץ גבב של בתים.
מקורות בוהקות וסמטאות מתפתלות אליהם מגיעים דרך גשר מקורה בנוי מעץ שתפקידו להעניק מחסה לעוברים ושבים מפני הגשם והרוח.
במרכזו של הכפר, ליד מגדל התוף הבנוי מעץ, תמיד אפשר למצא כמה זקנים בבגדיהם הכחולים, מעשנים מקטרת ארוכה ומשחקים ״דומינו״ ..
והנשים ! הן צבעוניות ובעלות מראה אצילי וקסום, עטויות תכשיטי כסף מעוטרים בתבניות פרחים, שרקעו במו ידיהן. הנשים מתמחות כבר מגיל צעיר באומנויות הרקמה השונות ובתפירת בגדים.
אזורים בהם קשה למצוא שלושה ימים ללא גשם, שלושה מטבעות בכיס אחד ושלושה ק"מ של כביש ישר לעומת אזורים בהם גורדי השחקים נוגעים אחד בשני ונקראים "hand shaking buildings" כי צפוף כל כך. המראות עוצרי נשימה. כל עיקול בכביש פותח צוהר לנוף מרהיב, השמיים האפרוריים רק מדגישה את צבעיו הירוקים.
טראסות האורז האין סופיות מתפתלות לאורך הכביש ויוצרות מארג צבעוני של צורה וצבע.
הדמעות זולגות מעצמן מנגד ערים גדולות ומודרניות סואנות ופקוקות בהם האנשים מגיעים לעבודה ב-BMW (bus,metro,walk).
כל כך הרבה ראיתי, בשווקים נשים שמסתפרות פעם בחיים.
ילדים שמתאמנים לאולימפיאדה. ביקרתי בבית חרושת לקטורת חגגנו בפסטיבל סירות הדרקון, נסעתי ברכבת במהירות 300 קמ״ש שטנו בנהר Li השתתפתי בשיעור טאי צ׳י, רצתי אחרי ברווזים, התפעלתי מטרסות האורז ואפילו אכלתי ממגש מסתובב.
יחד עם חברי למסע נרטבנו בגשם ושקענו בבוץ היינו בטקס ״ברית״ וגם בהלוויה.
המסע הוא קרוסלה שבה כל סיבוב הוא חויה אחרת וכל חויה לא דומה לקודמתה.
זו נדנדה שמביאה אותי משיא לשיא כמו גלגל ענק שבכל שלב בו מתגלה עוד פיסה, ככל שעובר הזמן חלקי הפאזל מסתדרים ויוצרים תמונה שלמה.