הרוכב על אופנוע ואופניים. נשמע כמו התחלה של אגדה , לא? ואכן, הנחיתה בבהוטן נראית כמו נחיתה לתוך גלויית נוף עם דרכים מתפתלות בין רכסי הרים, עמקים צרים, טרסות אורז ונקודות תצפית מרהיבות. רמת האושר זה המדד הקובע בבהוטן ואכן התושבים הם אנשים שמחים ומלאי חיים. דגלי תפילה טיבטיים העשויים פיסות בד צבעוניות מפוזרים בכל מקום ועליהם מודפסות תפילות המתפזרות באויר עם הרוח ומביאות ברכה, כך מאמינים התושבים. כבר בנחיתה אפשר היה לחוש במשהו שונה ומיוחד באווירה של המקום. עובדי הציבור מחויבים ללבוש בגדים מסורתיים הכוללים גלימה וגרביים ארוכות עד הברך. מספר רב של נזירים בגלימות בצבעי בורדו וכתום מסתובבים בשלווה ברחובות שהתנועה בהם זורמת ללא הפרעה כי פשוט אין רמזורים בבהוטן. בהוטן היא גם המדינה היחידה בעולם שהיא מדינה "ללא עישון" ועד לא מזמן העונש היה מאסר של 3 חודשים. מאסר עולם מקבלים על גניבה של משהו קדוש מאחד המקדשים (מעניין שרצח נחשב לפחות רציני) וגם על הברחת פלפלי צ׳ילי מהודו העונש הוא מאסר. פסטיבלים צבעוניים מתקיימים במקדשים בהם רוקדים נזירים ריקודי מסכות המלווים בהלמות תופים ונגינת כלי נשיפה ואילו המקומיים נאספים וצופים בנזירים הרוקדים בסקרנות ושקט מופתי . טעמנו קצת מהמדינה המיוחדת הזו. אכלנו מהאוכל החריף ונסענו בדרכים המתפתלות פגשנו את האנשים המחייכים וביקרנו מאחורי הקלעים בפסטיבלים הצבעוניים. צפינו במשחקי ״חץ וקשת״ הפופולריים במדינה ושיחקנו כדורגל עם נזירים (סיריאליסטי קצת, לא?) שמענו סיפורים והסטוריה.