זה להיות במקום שהזמן עצר מלכת ככל שמתרחקים מהציויליזציה. זה לפגוש הרבה אנשים נחמדים ומסבירי פנים . זה לחייך לנשים עם לחיים סמוקות ושיני זהב, ולזכות בחיוך בחזרה. זה להתפעם מגברים רכובים על סוסים שעושים תרגילי אקרובטיקה . זה לשחק עם ילדים שנשארים ילדים , לא משנה באיזו שפה מדברים. וגם לדבר בשפתם. זה לספוג לתוכי נופים עצרי נשימה. מרחבים אין סופיים של ירוק בהם פזורים עדרי עיזים וסוסים. זה להתכרל בין חברים ביורטות הפזורות כמו פנינים בתוך הירוק , חלקן מעלות עשן ומפיצות ריח תבשילים מקומיים. זה לא להתקלח כי קר ואין מים חמים. זה לפגוש משפחות שלמות העוזבות את הכפר עם בוא האביב ועולות להרים לרעות צאן ועם בוא הסתיו חוזרות חזרה. זה לחוות קיץ שהופך לחורף שמשתנה לקיץ תוך שעתיים. זה להזיז סלעים מהדרך כדי שאפשר יהיה להתקדם הלאה. זה להסתכל לשמיים זרועי כוכבים ולבקש משאלות .