שונים ומוזרים בהם המקומיים מכוסים במסכות צבעוניות, רוקדים, נכנסים לטראנס, מנגנים וגם בורחים מרוחות בהם הם מאמינים.
פסטיבל חגיגות הקציר אחד אליו מתכנסים ראשי שבטים מכל האזור כשהם מובלים על מיטות אפיריון מפוארות על ידי פשוטי העם.
בית ספר אחד ובו ילדים עד כיתה ו׳ מפוזרים בתוך כיתות קש ומורה על תינוק הקשור לגבה מלמדת.
כנסיה אחת בה אנשים לבושים לבן שרים ומתפללים.
ולוויה אחת של צ׳יף חשוב . המוזמנים לבושים באדום/שחור שמסנוורים את העיניים בשעות הקסם של אחר הצהריים, רוקדים ושמחים בעוד האלמנה ממררת בבכי.
בית ילדים אחד ומיוחד בו מטפלים בילדים בני 4-5 שאימותיהן עובדות בשוק. בין היתר מלמדים אותם איך לצחצח שיניים ולחצות כביש. המפגש שלא משאיר אף אחד מאיתנו אדיש.
המון שווקים תוססים ורעשניים מלאי כל טוב בהם אפשר לקבל סחרחורת כי העיניים לא מצליחות להכיל את צבעוניות המטורפת בכל מקום.
כפרים הבנויים בתוך מי אגם בהם האנשים מתניידים ממקום למקום בסירות עם מפרשים מאולתרים ועל החוף חגיגה אחת גדולה. עשרות אנשים משחקים משחקי כדור למיניהם וגם מתמחים בתרגילי אקרובטיקה מעוררי קנאה.
ובל נשכח את עשרות סירות הדייג והדייגים המביאים את השלל והנשים הלוקחות פיקוד ומוכרות את הדגה הטריה בשוק או מייבשות את הדגים כי מקרר לא בנמצא. ומאות נשים הסוחבות חנויות שלמות על ראשן (רק חדר ההלבשה חסר) וגברים על טוסטוסים, מובילים סחורות מכאן לשם או להפך. ויש גם את קסאבה שצורתו בטטה אבל טעמו כשל תפוח אדמה. והבננה המטוגנת המתוקה. אבל על הכל מנצח האננס העסיסי שכל ביס גורם לי לתחושת התעלות.